עסקים בימי קורונה – 3 דברים שלמדתי בתקופה

אז הרבה דברים השתנו.
רוב התכניות ל2020 השתנו.
ואולי גם בדרך טבעית זאת גם כל הרעיון של הבלוג הזה ישתנה, אני לא יודעת.

הדבר הראשון שאני לומדת מכל הסיפור הזה זה לשמור על ראש פתוח, להיות דינאמית ולהתאים את עצמי ואת מה שאני עושה לשינויים.

אני לא עובדת בימים אלה.
הסרטון שעבדתי עליו לפני הקורונה כלל בתוכו שני ימי צילום, אחד הספקתי את השני כבר לא. המקום נסגר בגלל כמות האנשים שמכילה אותו.
מאז עברו כמעט חודשיים.
מה עשיתי כל הזמן הזה?
צילמתי, ערכתי ועבדתי על ערוץ היוטיוב שלי ושל לאה- פרינסס לאה יוגה.
למי שלא יודע, אני מתרגלת יוגה פה ושם ולאה היא חברה טובה ומורה ליוגה והחלטנו לפתוח ערוץ יחד.
אני מתרגלת בעיקר כי אני יושבת כל היום על המחשב וזה לא בריא ואני לא אוהבת את התחושה של קרש, ממליצה בחום.
הערוץ שלנו בדגש על מתחילים כך שכל בנאדם שיש לו עבודה ולא עכשיו סופר אתלט יכול לשלב את התרגול איתנו ביום יום שלו.

אז לפחות יש לי את זה, זה מה שאני מרגישה.
ואני שמחה מאוד שמאז ומתמיד חיפשתי מה עוד אני יכולה לעשות וליצור.
תמיד הייתה לי הרגשה שאני לא רק רוצה לצלם וכל הזמן חיפשתי מה עוד לעשות.

אז כנראה שמספר פרויקטים ואפילו מספר עסקים, הם החלטה נכונה בזמן משבר וזה הדבר השני שלמדתי בתקופה הזאת.

יותר מזה, חשבתי על חברים שלי. מי שורד ומי לא? ולמה? (פחות או יותר)
כל מי שיש לו מוצר למכירה אונליין – שורד, בערך… זה כמובן לא נייר טואלט ולא אוכל, אבל זה עדיין הרבה יותר נגיש מחנות בקניון.

אני רואה הרבה אנשים מוכרים מהידע שלהם.
ולמרות שהסתכלתי על זה לפעמים בעין עקומה, חלק מהאנשים אשכרה עוזרים לאנשים אחרים להעביר את הזמן בבית. ואולי אפילו ללמוד לעשות משהו שהם אף פעם לא העזו או שלא היה להם זמן.
אבל יש אנשים שמוכרים ידע שהוא… לא יודעת איך להגדיר אותו…
הוא מרגיש לא שווה את זה, לא את הזמן ולא את הכסף. ואולי הוא פשוט לא מתאים לי ואולי לאנשים אחרים כן? לא יודעת.

הוצאתי הרבה כסף על לימודים אונליין, חלק היו בזבוז זמן וכסף וחלק היו פשוט השקעה נהדרת.
בהקשר האומנותי- יש דברים שעושים לי חשק ללמוד אותם גם כשאין לי שום זיקה אפילו קטנה אליהם.
ואם אני עוצמת את העיניים ומרגישה- מה שעושה את החשק הזה, זה הבנאדם שמאחורי האומנות הזאת.
כי יש הרבה ציירים, אבל אין אף אחד שמלמד ציור כמו אבא שלי.
ויש הרבה מורים לריקוד, פיסול, קרמיקה, צילום, עיצוב, וכו'
אבל לא כל אחד עושה לך חשק לעשות
לא כל אחד גורם לך להרגיש שזה הולך להיות מדהים
לא כל אחד נותן לך השראה
לא כל אחד יש לו מספיק תשוקה למה שהוא עושה כדי שזה יעבור בזרמים אליך.

ולאנשים האלה- הייתי רוצה שתהיה במה.

ואני מאמינה שכל אחד הוא כזה מתחת להרבה פחדים ומחשבות מגבילות
אבל לא לכולם יש את האומץ לפרוץ אותם.

מה שמביא אותי לדבר השלישי שלמדתי-זמני משבר הם זמן מעולה לרעיונות ויוזמות חדשות.

השיגרה של כולם השתנתה ויש צרכים חדשים שעולים
ויש כבר מי שמנצל אותם לטובתו.
דוגמאות קלאסיות שמציפות לי את הפיד בפייסבוק: מסיכות מבד מעוצבות, אימוני כושר מהבית (אהמ אהמ נרשמתם כבר לפרינסס לאה יוגה?), מכירת פיג'מות ובגדי בית יפים, שיעורי אומנות אונליין להעביר את הזמן בבית וכו'.


לסיכום,

3 הדברים שלמדתי בתקופת ימי הקורונה:

1. שימרו על ראש פתוח
תהיו גמישים לשינויים בכל התחומים, האישיים והעסקיים ותתאימו את עצמכם למצב החדש.

2. מספר פרויקטים/ עיסוקים/ עסקים הם יתרון בזמן משבר
אם יש לכם, אחלה. אם אין לכם, תתחילו לחשוב מה עוד אתם יכולים לעשות שאתם אוהבים.

3. זמני משבר הם זמן מעולה ליוזמה חדשה
תסתכלו על הסביבה שלכם, איזה צרכים חדשים עולים ואיך אתם יכולים לעזור ממה שיש לכם.


אני לא יודעת מה איתכם אבל כל הזמן הפנוי הזה נותן לי הרבה זמן לחשוב
מה אני רוצה ומה אני לא
מה חשוב לי יותר ומה פחות
וזה נותן לי זמן לעשות בחירות חדשות בחיים.

אם הרבה זמן התלבטתי אם לעבור מחוץ לעיר זאת ההחלטה הנכונהאז עכשיו אני עדיין לא יודעת אם זאת ההחלטה הנכונה, אבל אני יודעת שזה מה שאני רוצה לעשות למרות החששות. (ולכתוב את זה את זה ולקרוא מה כתבתי זה עוד יותר מפחיד חח.)

אם לא הייתי בטוחה בעצמי אם להתרכז רק בעסק הצילום ולהניח את שאר הדברים בצד, עכשיו אני יודעת שאני ממשיכה במה שמרגיש לי נכון -שזה ליצור מה שעולה לי לראש ומה שכיף לי לנסות ולא להקשיב לאנשים שאומרים שצריך להתרכז בדבר אחד.

וגם, לא לפחד לקשקש
כן לקשקש, שטויות. כמו לכתוב פה, כמו להבטיח לעצמי דברים ולשים לעצמי מטרות ובסוף לא לעשות שום דבר מהם כי החיים הם דינאמים.

הכל לטובה,
וגם ככה אני לא זאת שמחליטה 😉


בריאות שלמה ושמחה.
אוהבת,
נסיכה.


אגב, אם בא לכם לכתוב לי משהו אישי, תמיד מוזמנים לתיבה שלי בעמוד הבית 🙂

להמשך קריאה

פוסט ראשון

היי, קוראים לי נסיכה סיאני. אני אמנית, צלמת ויוצרת וידאו.
להגיד "אני צלמת" לקח לי 15 שנה, ולהגיד "אני אמנית" זאת עדיין עבודה.

המצלמה הגיעה לידיים שלי בגיל 15. אבל משם ועד להכיר בעצמי כצלמת עבר הרבה זמן.
למרות שתמיד צילמתי, הרבה שנים חיפשתי לעשות משהו אחר, והאמת היא שפחדתי.
פחדתי לקחת אחריות על הדבר שאני הכי אוהבת לעשות. הדבר שגורם לי להרגיש שאני כאן מסיבה מסוימת.

מה אם אכשל? מה אם זה לא יצליח? מה אם אהיה ממש גרועה ולא אצליח לעשות מזה כסף?

העדפתי להגיד "אני מצלמת" מאשר להודות בזה שאני צלמת.
שיקרתי לעצמי הרבה שנים, תירצתי הרבה תירוצים. אני עוד לא יודעת מספיק, אני לא מנוסה מספיק.

הדבר היחיד שהיה אמיתי באותה תקופה

זה שידעתי שעדיין לא מצאתי את עצמי בתחום הצילום.
לא הרגשתי שאני מצלמת משהו מיוחד ושונה. לא הרגשתי שמה שאני עושה הוא מספיק טוב.
ובעיקר, זה לא הספיק בשבילי כדי להגיד שאני צלמת.

החלום שלי היה

למצוא את הסגנון האישי שלי.
רציתי להיות מהצלמים האלה שמזהים אותם לפי הסגנון שלהם.
אלה שלא צריכים חתימה. אלה שאתה מסתכל על צילום שלהם ואתה פשוט יודע שזה שלהם. וגם אם זה לא שלהם וזה של מישהו אחר, זה יזכיר למי שמסתכל את אותו הצלם שמצלם ככה.
לא רציתי פשוט להיות צלמת למי שצריך צילום. רציתי שיבואו ויגידו לי -כזה אני רוצה, כמו שאת עושה.

ויום אחד זה פשוט קרה.
סתם זה ממש לא יום אחד קרה, אשכרה עשיתי דברים בשביל שזה יקרה בסופו של דבר, אבל זה כבר לפוסט בפני עצמו.

היום אני אומרת שאני צלמת ואמנית עם עסק עצמאי.
מה זה אומר? המיליונים איתי בלב, אבל בתכלס אני מצלמת פורטרטים לאנשים שאוהבים את סגנון הצילומים שלי, יוצרת סרטוני וידאו כרגע לבעלי עסקים קטנים ולכל מיני אנשים שיש להם פרויקטים. בקרוב מוציאה ספר צילומים וסיפורים קצרים ועובדת השנה על סדרת הדפסים.

אני מרגישה שרק בשנתיים האחרונות גיליתי את המקום שלי והשיא עוד לפני.
החלום שלי היום הוא לעשות סרטון לנייק וארמני. אולי זה נשמע כמו שני קיצונים, אבל בראש שלי זה מסתדר. 

את הבלוג הזה הקמתי כדי לתעד את הדרך, המכשולים, הלמידה, והעבודה בדרך אל החלום.
ובעיקר, ללמוד את עולם העסקים הזה שכל כך מסקרן אותי.

חוץ מהקישקושים שלי אארח פה סיפורי הצלחה והשראה של יוצרים מתחומים שונים,
ומומחים מכל תחומי העסקים שיעזרו לנו להבין הרבה יותר טוב איך לחבר בהצלחה את האומנות שאנחנו יוצרים לעסק עצמאי ובסופו של דבר גם רווחי. 


אז אם גם אתם יוצרים בדרך לחלום ורוצים יחד איתי להגיע אליו בלמידה, סקרנות ואומץ
אני מזמינה אתכם לעקוב אחרי הבלוג ולהירשם כאן במייל:


אני לא רוצה להציף לכם את המייל כמו ניוזלטר של איש שיווק מפוקפק
אבל אני אוהבת את הניוזלטרים של דומינוס פיצה ואיזו בלוגרית אחת אז אנסה להיות קצת כמוהם;
לשלוח לכם רק פוסטים מעניינים ומועילים.

תודה שקראתם.

כל הדרך מפחדת, כל הדרך אמיצה,

נסיכה.
לטס דו איט!

להמשך קריאה
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות