אגמון החולה כמו שאף פעם לא ראיתם


לא להאמין שהמקום הזה קיים בארץ שלנו.
אין צורך לטוס לחו"ל, הטבע הפראי כאן בישראל. ובתור עכברת-עיר, זו הייתה חוויה יוצאת דופן. ויש גם סרטון.


השנה החלטתי שאני יוצאת מאזור הנוחות שלי (או כמו שחברים שלי קוראים לו, הארמון) ויוצאת לצלם בארץ ובעולם.
אז התחלתי בארץ, 143 ק"מ מביתי- אגמון החולה.
בעמק החולה חולפות פעמיים בשנה לא פחות מ- 500 מיליון ציפורים! עופות מים, עופות דורסים, וציפורי שיר מ- 390 מינים שונים.
כל כך התאהבתי במקום שהלכתי כבר פעמיים.
ויש אפילו זמן לפעם שלישית, כי הציפורים נמצאות שם עוד קצת לפני שהן ממשיכות בנדידה.

דרך כביש 6, נוף הכנרת, הר החרמון הגענו לאגמון

דרך כביש 6, נוף הכנרת, הר החרמון הגענו לאגמון. נקודת המוצא הייתה מרכז המבקרים.
מקום נעים, עם מזנון, חנות מזכרות ותחנת מידע עם אנשים מקסימים ששמחו לענות לנו על כל השאלות.
אורך המסלול מסביב לפארק הוא 8.5 ק"מ. ניתן לסייר ברגל, להשכיר אופניים ורכבים חשמליים או לצאת לסיור מודרך בעגלת המסתור.
בפעם הראשונה הלכנו ברגל.
בתחילת המסלול ראינו לצידנו את הגן הבוטני לצמחי מים וככול שהמשכנו ללכת עוד ועוד מיני ציפורים צצו בדרך.
התחנה הסופית הייתה מצפור העופות, שם ראינו הכי קרוב את העגורים דרך הטלסקופ.
בפעם השניה עלינו על עגלת המסתור, וזה משהו שבאמת אסור לפספס.
עגלת המסתור נכנסת לתוך המולת העגורים. ואם יש מזל גם זוכים לראות את זמן האכלה.
זאת הייתה חוויה שאי אפשר להסביר במילים או תמונות. הסרטון שיצרתי הוא הכי קרוב שיכולתי באמצעותו לתאר
את העוצמה של כמות הציפורים הלא נתפסת. אנחנו נוסעים ונוסעים וזה פשוט לא נגמר,
וגם כשחשבנו שראינו הכל, המדריך אומר "זה עוד כלום".

100,000 עגורים

בתקופה הזו עוברים בעמק כ- 100,000 עגורים, וכרבע מהם מתארחים באגמון, אוכלים וצוברים אנרגיות להמשך המסע שלהם שבין אירופה לאפריקה.
ראינו עופות דורסים, אנפות, מגלנים, ברווזים, חסידות. לאורך כל הסיור הייתי עם העין בתוך העדשה ולסת שמוטה.
למי שלא מגיע עם מצלמה, מומלץ להביא משקפת כדי לראות את העופות הדורסים. לעגורים אין צורך במשקפת,
היינו כל כך קרובים שראינו את צבע העיניים שלהם.
הרגשתי צמרמורת של התרגשות, ואני זוכרת שאמרתי הרבה "וואו" ו-"אני לא מאמינה שאני פה רואה את זה".
גם אם אתם לא צלמים, תצלמו בפלאפון. אבל תשמרו עליו, כי מרוב התרגשות פלאפונים נופלים והעגורים זוכים.
לא עוצרים כדי לרדת לקחת.

הפיתה הדרוזית הכי טעימה

כשחוזרים חזרה למרכז המבקרים עגלת המסתור הבאה יוצאת לדרך,
ואני רק חושבת "הם לא יודעים מה מצפה להם וזה הולך להיות מדהים. בא לי שוב."
אבל גם התעייפנו. אז הלכנו למזנון, שתינו שוקו חם וטעים.
אחרי זה אכלנו פיתה דרוזית שהייתה כל כך טעימה שהזמנו עוד שתיים,
זיתים מעולים ואוכל דרוזי לקחנו טו-גוו ואפילו קיבלנו מרק חם וטעים.
כשנכנסו חזרה לאוטו חשבתי לעצמי, מזל שצילמתי, כי זה הרגיש כמו חלום.


סרטון אגמון החולה

אני לא יודעת איך זה לגדול בלי אבא
או איך זה לאבד אחד.
המקום הזה החזיר אותו אחורה.

לא יכולתי להרגיש מה שהוא הרגיש,
אבל ראיתי את המחשבות בהליכה שלו.

כמה יקר זה להיות מסוגל לחזור אחורה ולהיזכר.
מה שהיה, קיים עכשיו רק בראש.

הסיפור הזה הוא לא על הציפורים,
הסיפור הזה הוא על הקן.

Leave a Reply