נעים מאוד, אני נסיכה.
אז לאמא שלך קוראים מלכה?
כן.
ולאבא שלך מלך?
כן.
ואתם גרים בארמון?
כן.
יש לך נסיך?
כן.
וסוס לבן?
היה לי, הוא הלך.

מי אני?

היי! קוראים לי נסיכה סיאני, אני אוהבת לצלם, לערוך, ליצור סרטים קצרים, לכתוב וללמוד דברים חדשים.
שמים לב? 🙂
פתחתי את הבלוג הזה כי וואלה לא מצאתי שום מקום בעברית אונליין שמדבר על צילום מעבר לצד הטכני.
אז בשביל זה אני פה. לדבר על התהליך שמאחורי המצלמה, היצירתי והפנימי, וגם, נושא שעוד יותר מוסתר בקהילת הצלמים- הצד העסקי. הצד שאף אחד לא מדבר עליו ולא מלמדים אותו בשום מוסד לימודי שמשלמים בו יאמבה כסף. למה? כי הוא מורכב. אז מזל שזה בלוג ואני יכולה לכתוב אין סוף פוסטים.
מוזמנים להירשם לניוזלטר, הוא פשוט יתריע לכם על פוסט חדש. ואל תדאגו, אני לא אפוצץ לכם את המייל. אני שואפת לניוזלטרים שאני בעצמי אוהבת לקרוא; כאלה שנותנים לי מתנות, וכאלה שמלמדים אותי משהו שתורם לי מאוד לחיים- בפן הפנימי ופן העסקי. למה דווקא שניהם? כי אני מאמינה שכדי שהצד העסקי יצליח הפנימיות חייבת לעלות מדרגה.

אולי תשימו לב שאני כותבת כמו שאני חושבת, אבל ככה אני אוהבת.

הנסיכה והמצלמה

לצילום נחשפתי בגיל 13. שיעור צילום, מצלמת פילם ישנה של אבא וחדר חושך. איזה מגניב זה היה.
מאז ניסיתי להתחקות אחר צלמים מקצועיים וטובים
אבל לא משנה
כמה ציוד חדש ומקצועי קניתי
איזה קורסים לקחתי
כמה למדתי על תאורה, ציוד, סטודיו, הפקה ועריכה
לא הרגשתי שאני טובה.
לא הרגשתי שאני עושה משהו שמישהו אחר לא עושה, אז מה כל זה שווה.
 
שנת 2018 לקחתי החלטה. הצילום בדם שלי ואין לי ברירה.
צילמתי כל יום והייתי נחושה שהפעם אני אגיע לאיזושהי מסקנה.
וואלה זה קרה
צילמתי בגישה אחרת.
לא ניסיתי להיות הכי מקצועית
לא בחרתי סגנון צילום
לא שאלתי שאלות ולא חיפשתי תשובות
 
מה כן עשיתי?
הלכתי למקום שקשה לי להיות.
שם, הרמתי את המצלמה.
וכשהסתכלתי דרכה,
מצאתי את התשובה.
באותו מקום ובאותה צורה,
רק שהפעם הייתי לגמרי כנה.